הפגישה בטיפול בטבע מתחילה עוד לפני שמדברים. אין חדר סגור, אין שולחן, אין כורסאות שמול. אנחנו נפגשים בשביל, בין עצים, עם אוויר פתוח ולפעמים רוח קלה. הולכים קצת יחד – בקצב רגוע, בלי למהר. לפעמים השיחה מתגלגלת מיד, ולפעמים שקט. שקט שמתחיל לדבר בעצמו. יש משהו בשהות המשותפת בצד הדרך, כשצועדים זה לצד זה ולא יושבים אחד מול השני, שמאפשר להרפות. משהו במרחב הפתוח עוזר לאנשים להרגיש פחות חשופים, פחות תחת מבט, יותר חופשיים. ההליכה עצמה משחררת – מחשבות נעות, הגוף נרגע, ואיתו גם הלב. בשלב

יש משהו מהותי במפגש הישיר עם חומרים מהטבע. לא מסך, לא מקלדת, לא שיחה – אלא מגע ממשי, פשוט, ראשוני. כשאנחנו נוגעים באדמה, באבן, בענף או בעלה, אנחנו פוגשים את עצמנו בלי תיווך. אין צורך להסביר, לנתח או לנסח רגשות – מספיק פשוט להיות שם. לתת לידיים לפעול, ולהרגיש מה עולה מתוך החוויה. החומרים שמקיפים אותנו בטבע הם לא רק "חומרי גלם". הם נושאים בתוכם זיכרון, הקשרים, משמעות. ענף שנשבר, אבן חלקה, עלה שנושר פתאום – כל אחד מהם מזמין אותנו לעצור לרגע ולהתבונן. כשאנחנו יוצרים מהם, קורה משה

יש גברים שיודעים לשים את האצבע בדיוק על מה שהם מרגישים: בדידות, עצב, לחץ, חרדה.אבל רוב הזמן – התחושה הרבה יותר מעורפלת. אולי אתה מרגיש...