ריפוי בידיים: על הכוח שביצירה עם חומרים מהטבע

יש משהו מהותי במפגש הישיר עם חומרים מהטבע. לא מסך, לא מקלדת, לא שיחה – אלא מגע ממשי, פשוט, ראשוני. כשאנחנו נוגעים באדמה, באבן, בענף או בעלה, אנחנו פוגשים את עצמנו בלי תיווך. אין צורך להסביר, לנתח או לנסח רגשות – מספיק פשוט להיות שם. לתת לידיים לפעול, ולהרגיש מה עולה מתוך החוויה.

החומרים שמקיפים אותנו בטבע הם לא רק "חומרי גלם". הם נושאים בתוכם זיכרון, הקשרים, משמעות. ענף שנשבר, אבן חלקה, עלה שנושר פתאום – כל אחד מהם מזמין אותנו לעצור לרגע ולהתבונן. כשאנחנו יוצרים מהם, קורה משהו שהוא לא רק חיצוני – אלא פנימי. הידיים נעות, הלב נרגע, והשקט הפנימי תופס מקום חדש.

אני פוגש את זה בכל פעם מחדש – ילדים, מבוגרים, גברים ונשים, אנשים במסגרות שיקום או פשוט כאלה שמחפשים רגע של נוכחות. דרך היצירה, מתחילה תנועה שקטה. לא צריך לדבר הרבה, לא להצטיין, לא להבין בדיוק מה קורה. התהליך עצמו עושה את שלו – והטבע, בדרכו הסבלנית, מחזיק אותנו.

בעולם שרובו מתקיים בתוך מסכים ומרחקים, החיבור לחומרים טבעיים מציע משהו אחר. משהו קרוב, פשוט, נגיש. לא נדרש ניסיון קודם, לא כישרון מיוחד – רק נכונות לגשת, לגעת, ולאפשר לעצמנו להיות קצת פחות בשליטה, וקצת יותר בהקשבה.

אם יש בתוכך סקרנות או געגוע – אולי זה הזמן לעצור לרגע. לטבול את הידיים באדמה, לגעת בעץ, ליצור משהו שלא נועד להרשים – אלא פשוט להיות. לפעמים, זה כל מה שצריך כדי לזוז מבפנים.